לאחרונה, ב-10 מרץ 2019, ניתן פס”ד בתיק ה”פ 3988-08-18 אילון חברה לביטוח נ’ א.א. שי אחזקות וייעוץ (2010) בע”מ ואח’ (פורסם במאגר המשפטי נבו), תיק אשר מהווה מעין נקודת מפנה משפטית בכל הנוגע למעמדו של הבורר ולמעמדה של הבוררות ככלי לפתרון מחלוקות. הבה נציץ בהשתלשלות המעניינת של הסוגיה.

הרקע למחלוקת

בשנים 2011 ו-2013, נערכו בין המבקשת (חב’ איילון) לבין משיב מס’ 2 – מר אמיל וינשל (וינשל) וחברת א.א. שי אחזקות וייעוץ (2010) בע”מ – החברה שבבעלותו, הסכמים שבמסגרתם, תספק החברה שבבעלותו של מר וינשל לחברת איילון את שירותי הניהול הנדרשים לה, ואילו אמיל וינשל ישמש בתפקיד מנכ”ל חב’ איילון.

ביום 02.12.2015 נחתם בין חב’ איילון לבין וינשל ההסכם שעיקרו סיום ההתקשרות בין הצדדים. אין מחלוקת בין הצדדים על כך כי הסכם זה נוסח ונערך ע”י משיב מס’ 3 – עורך הדין יעקב דוידוביץ’, שסיפק לאיילון, במסגרת ריטיינר במשך קרוב ל-25 שנים, את השירותים משפטיים, באמצעות משרד עורכי הדין אשר בבעלותו. סעיף 9 בהסכם סיום ההתקשרות כולל תניית בוררות שבה נאמר “בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים, יכריע עו”ד דוידוביץ’ כבורר בין הצדדים”. כך חבש, מרגע זה, עו”ד דוידוביץ’ גם את כובעו של הבורר העתידי, בנוסף לכובע היועץ המשפטי בריטיינר של חב’ איילון אשר חבש מזה 25 שנים.

השתלשלות העניינים

בשלב מסוים, עם התגלעותה של מחלוקת בין הצדדים, נדרשה הכרעה בבוררות. המחלוקת שהתעוררה נסבה סביב שומת ניכויים שהוצאה על ידי רשויות המס לשנות המס 2011-2012 (ערעור על שומת ניכויים זו תלוי ועומד – ע”מ 59276-01-18). וינשל וחב’ איילון נחלקו ביניהם בשאלת נשיאת נטל הגידול בחבות במס, במידה וזה יישאר על כנו, מאחר ויש בו כדי להכפיל (כך עפ”י חב’ איילון) את התשלום שהיה נקוב בהסכם. בעקבות מחלוקת זו, התנהלו בין איילון לוינשל מגעים ושיחות, כשמטעם חב’ איילון פנו לדוידוביץ’ כדי להיוועץ בו.

הבוררות

בפגישה שנערכה בתאריך ה-30.01.2018 ביוזמתו של עו”ד דוידוביץ’, וכללה את הצדדים (וינשל וסמנכ”ל הכספים של איילון, שרון רייך) ואת באי כוחם, הפיקה חתימת מסמך בכתב ידו של עו”ד דוידוביץ’ אשר הנושא את הכותרת “הסכמה דיונית”. לפי מסמך זה “מוסכם כי ניהול הפגישות כיום [ההדגשה בקו במקור] לרבות במסגרות נפרדות אין בה כדי לגרוע מכל טענה הנוגעת לעובדה כי עו”ד דוידוביץ’ משמש בורר במחלוקת בין הצדדים כפי האמור בהסכם. מוסכם כי כל שנאמר בהליך הנוכחי לא יהווה כל ראיה בבוררות”. יש לציין, כי הצדדים חלוקים בנוגע למהותה של הפגישה המדוברת. לגישת איילון – המדובר בחלק ממהלכי פישור שבוצעו ע”י עו”ד דוידוביץ’ (ולכן, אף לא השתתפו בה היועצים המשפטיים מטעמה), בעוד שעל פי וינשל -המדובר בישיבת בוררות מקדמית.

המחלוקת

משהבינה חב’ איילון כי עורך הדין דוידוביץ’ אינו מצדד בעמדתה וכי דעתו היא שהיא זו אשר צריכה לשאת בנטל המס הנוסף, הודיעה לו בתאריך 01.05.2018 על סיומה של ההתקשרות עימו כנותן שירותי הייעוץ המשפטי השוטף בריטיינר “החל מחודש יולי 2018”, ועל תשלום “עבור חודשיים נוספים מאי ויוני 2018”. עורך הדין דוידוביץ’ לא קיבל עליו את הדין, ובפניותיו בכתב העלה את דרישתו לתשלום דמי הודעה מוקדמת עבור תקופה ארוכה יותר (12-18 חודשים). חב’ איילון דחתה את דרישתו, ותגובתו של עו”ד דוידוביץ’ לא איחרה לבוא – במכתב מיום 07.06.2018 הקושר בין הפסקת שירותיו לבין עמדתו בסוגיה.

במקביל, להתרחשויות, פנה וינשל לעורך הדין דוידוביץ’ (בכובעו כבורר) וביקש לקדם ולזרז את ההכרעה בסכסוך המקור שבינו לבין חב’ איילון, על ידי לקביעת מועד דחוף ולגביית עדות מוקדמת ממר לוי רחמני (רחמני), בעליה של חברת איילון, בשל גילו המבוגר.

ב-23.07.2018 הוציא עו”ד דוידוביץ’ החלטה עליה הוא חתום כבורר ובה הורה, בין השאר, על גביית עדות מוקדמת מרחמני (בתאריך 12.08.2018) ועל קיומן של מס’ ישיבות בוררות נוספות. עדותו של רחמני אכן נגבתה כפי שנקבע.

העברת הסוגיה לבית המשפט

ההליך המשפטי העיקרי נפתח ע”י איילון ביום 02.08.2018, כאשר הוא מלווה בבקשה לסעד זמני אשר יאסור על המשך ניהולה של הבוררות.

טענתה של חברת איילון היא כי עו”ד דוידוביץ’ אינו יכול להיחשב כבורר, וכי יש להעבירו מתפקידו, אפילו לפני שיסתיימו הליכי ההשגה על החלטת פקיד השומה. על פי טענתה, עורך הדין דוידוביץ’ כבר הביע את עמדתו הזהה לזו של וינשל וכי הפגישה מיום 30.01.2018, זו שאליה הגיע רייך ללא ייצוג הולם, היא זו שהובילה לאובדן האמון בו כמייצג וכבורר. מנגד, טען וינשל, כי סילוקו הפתאומי של עורך הדין דוידוביץ’ מעמדתו כנותן שירותים משפטיים בו הוא מעשה טקטי שנועד ליצור סכסוך שמטרתו לפסול אותו מלשמש כבורר.

פסק הדין של כב’ השופטת יהודית שבח

בפסק דינה של כב’ השופטת י’ שבח, נפסק לטובת המבקשת, חברת איילון, כי דין התביעה להתקבל, וכי עו”ד דוידוביץ לא יוכל לשמש כבורר בסכסוך. נקבע, כי ממכלול הנתונים, למרות ששמו של הבורר נקוב בהסכם והוסכם מראש לשמש כבורר במחלוקות, אין להתיר לעו”ד דוידוביץ’ לשמש כבורר בין הצדדים.

במסגרת מכלול השיקולים שלפיהם הוחלט לפסול אותו מלשמש כבורר, נקבה כבוד השופטת שבח במסגרת העובדתית שהוצגה בפניה:

• עו”ד דוידוביץ’ ערך את ההסכם שבפרשנותו תלויה, בין יתר הנתונים, תוצאת הסכסוך.
• בעלי הדין סובבים סביב הבורר ומבררים עמו מראש את עמדתו.
• הבורר משוחח עמם על הסוגיה שבמחלוקת.
• בעלי הדין לוקחים חלק בניסיונותיו לתווך ביניהם ולהביא אותם לפשרה.
• בעלי הדין משתתפים בישיבת גישור הנערכת על ידי עו”ד דוידוביץ’.
• עו”ד דוידוביץ’ אף מופיע בפני דירקטוריון איילון ומביע עמדתו בסכסוך