תאונות עבודה קטלניות מהוות, לצערנו, חלק בלתי נפרד מנוף התעסוקה בישראל וישנם ענפים בסיכון גבוה (תרתי משמע) כמו ענף הבנייה שסופר מדי שנה כ-70 הרוגים בממוצע[1]. בחודש האחרון (פברואר 2022) הצטרפו לסטטיסטיקה הטראגית שני פועלי בניין שנפלו למותם מקומה 40 בפרויקט במרכז תל אביב.
ברמה המשפטית ומבחינת דיני הנזיקין בישראל, תאונת עבודה יכולה להוליד שני נתיבי פעילות חופפים ומשלימים:
- ביטוח לאומי – מיצוי זכויות הנפגע מול המוסד לביטוח הלאומי לאחר הכרה באירוע כתאונת עבודה.
- תביעה אזרחית – תביעה אזרחית מכוח פקודת הנזיקין כנגד כל גורם שיכול להימצא אחראי לתאונה מחמת רשלנותו.
בכל תאונת עבודה, יהיו נסיבותיה אשר יהיו, רצוי להיוועץ בהקדם עם עורכי דין העוסקים בתחום. זאת בכדי לאפיין את האירוע לפרטי פרטים ולבחון דרכי פעולה אפשריות. בחינה זו, ככל שתעשה במקצועיות ובהקפדה, עשויה להגדיל משמעותית את הפיצויים והתגמולים לנפגע ו/או לבני משפחתו.
אם נחזור לרגע לאירוע המצער באתר הבנייה בתל אביב אזי ניתן לראות שמקרים רבים של תאונות בגין נפילה בגובה מייצרים גם זכאות לפיצוי מגורמים שונים כגון המעסיק הישיר, המעסיק העקיף (למשל, אם העובד הועסק על ידי קבלן משנה באתר), מזמין העבודה, מנהל העבודה, ספקים חיצוניים (כמו לדוגמה חברת השכרת עגורנים או חברה להתקנת פיגומים) ואפילו הרשות המקומית.
מיצוי זכויות מול המוסד לביטוח הלאומי
דרך המלך בכל תאונת עבודה היא כמובן מיצוי זכויות מול המוסד לביטוח הלאומי במסגרת ביטוח נפגעי עבודה. מדובר במסלול שנועד לפצות עובדים שנפגעו בעבודתם בגין אובדן ההכנסה לאחר הפגיעה ולאורך כל התקופה שבה היו בלתי כשירים לעבודתם.
במידה שהנפגע סובל מנכות בשל התאונה, הביטוח הלאומי – בכפוף להחלטת וועדה רפואית – ישלם לו קצבת נכות מעבודה או מענק. אם העובד נהרג בעקבות תאונת העבודה, בני משפחתו יהיו זכאים למענק או קצבה.
נשאלת השאלה, האם לפעול לבד מול ביטוח לאומי? ובכן, עדיף שלא ונסביר. הביטוח הלאומי עלול להערים קשיים על נפגעי עבודה בין אם בהכרה בתאונה ובין אם בחומרת הנזק הרפואי והשלכותיו. במיוחד במקרים "גבוליים" כמו מצבים שבהם לא קיימת לכאורה הוכחה חותכת להתרחשות התאונה (לדוגמה, תאונות עבודה בדרך לעבודה או בדרך חזרה הביתה).
אולם גם כאשר אין ספק שהעובד נפגע בעבודתו, רצוי לפעול בצמוד לקבלת ייעוץ משפטי. הקצבה או המענק תלויים בהיבטים רפואיים ומחלוקות בנושאים הללו בין הביטוח הלאומי לעובדים אינן נדירות. נהפוך הוא. עורכי דין העוסקים בתחום יודעים שהם עניין של יום-יום.
ייצוג משפטי מקצועי מתחיל עם ניתוח מעמיק של המצב הרפואי בעקבות התאונה והשלכותיה על חיי הנפגע ובני משפחתו. הוא כולל בד"כ הכנה לוועדה רפואית ובמידת הצורך ממשיך עם ליווי בהשגות על החלטותיה בערר לוועדת עררים או ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת וועדת עררים.
תביעה אזרחית נגד המעסיק או כל גורם אחר
תאונת עבודה יכולה להיגרם בשל רשלנות מצד גורם כלשהו באופן שמייצר נתיב מקביל לביטוח הלאומי שמבוסס על תביעה אזרחית. קרי, תביעה שמוגשת מכוח "עוולת הרשלנות" המוגדרת בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין.
עוולת הרשלנות קובעת שאדם זכאי לפיצוי בגין נזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת חובת הזהירות כלפיו. בהקשר לאירוע בתל אביב דעו שבתי המשפט בישראל דנים המון בתביעות בגין נפילה מגובה שהוגשו נגד גורמים רשלניים שונים. כך למשל:
- כ-280,000 שקלים פיצויים לעובד שנפל מגג מבנה בזמן איטום. תשלום הפיצויים הוטל שווה בשווה הן על המעסיק הישיר בעקבות אי יצירת סביבת עבודה בטוחה והן על בעלת המבנה שלא התריעה מראש על מצבו הרעוע והמסוכן של הגג[2].
- כ-684,000 שקלים פיצויים לעובד שנותר משותק לאחר שנפל בפיר מעלית לא מגודר בבניין בבית שמש. סכום הפיצויים הכולל הועמד על יותר מ-4 מיליון שקלים אך כ-3 מיליון שקלים "קוזזו" לאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי (ראו הסבר בהמשך)[3].
- כ-2.5 מיליון שקלים פיצויים לעובד שנפל מגובה של כ-12 מטרים (כארבע קומות) בשיפוץ בית קפה בקניון. סכום הפיצויים נקבע על כ-7 מיליון שקלים אך נוכו ממנו תגמולי הביטוח הלאומי (הסבר בהמשך). בית המשפט קבע את שיעורי האחריות לנזק באופן הבא: 60% בגין אחריות הקניון, 10% על חברת הקבלן שהעסיקה את העובד, 20% על הקבלן הראשי ו-5% על המנהל הישיר[4].
הדוגמאות האלה הן רק מעט המחזיק את המרובה אך חשוב לדעת שהוכחת רשלנות היא לא סוגיה משפטית פשוטה. נטל הראיה מונח לפתחו של העובד והוא צריך להוכיח את קיומם של שלושה תנאים מצטברים – רשלנות, נזק וקשר סיבתי בין ביניהם. זאת על בסיס מנעד רחב של מבחנים ומבחני-משנה שהוגדרו בפסיקה בהקשר של סוגיות שונות וספציפיות.
ידוע גם שכמעט כל מקרה הוא ייחודי ואפילו שני אירועים שנראים דומים יכולים להסתיים אחרת לגמרי בגלל ניואנס קטן ו/או אפילו רק לפי "הגשתם"/"הצגתם" על ידי עורכי הדין של הצדדים.
ניכוי תגמולי מל"ל
אחד העקרונות החשובים בדיני נזיקין הוא מניעה של "כפל פיצוי". במישור של תאונות עבודה הדברים באים לידי ביטוי בכך שהעובד לא זכאי גם למלוא התגמולים מהביטוח הלאומי וגם למלוא הסכום בגין פציעתו בתביעה האזרחית.
אם גורמים כלשהם יימצאו אחראים לפיצוי הנתבע במישור האזרחי מכוח פקודת הנזיקין, העובד יקבל את הפיצוי רק לאחר שינוכו ממנו התגמולים שהוא קיבל או יקבל מהביטוח הלאומי.
למשל, במידה שנפסק שלעובד מסוים שנפגע בעבודתו מגיע פיצוי בסך של 2 מיליון שקלים, ותגמולי הביטוח הלאומי המשוערים שישולמו לו עומדים על 1.5 מיליון שקלים, הנתבעים בהליך האזרחי יחויבו "רק" בתשלום 500,000 שקלים. ישנם אף מקרים שבהם הסכום נבלע לחלוטין בסכומי הביטוח הלאומי והעובד לא יקבל ולו שקל אחד מהגורמים הרשלניים שגרמו לפציעתו.
[1] https://employment.molsa.gov.il/Employment/SafetyAndHealth/ResearchAndProjects/Reports/Reports/SafetyAndHealth-2019-report.pdf עמוד 11
[2] https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%AA-%D7%90-16224-05-14-%D7%9E-%D7%9E-%D7%95%D7%90%D7%97#.YgUqZepBxPY
