האם "הרוב תמיד קובע" גם בעולם העסקי? ובכן, לא תמיד.

חברות פרטיות וציבוריות שונות, שהון מניותיהן מוחזק על ידי שני בעלי מניות או יותר, עלולות לשמש ככלי שרת בידי בעלי מניות הרוב, אשר יבקש לבצר את שליטתו בחברה באמצעות קבלת החלטות כוחניות, על חשבון בעלי המניות האחרים.

כחלק מהעבודה המשפטית שלנו, כעורכי דין המתעסקים בסכסוכים מסחריים שונים, אנו מוצאים את עצמנו מייעצים ללקוחותינו, על אופן הטיפול בסכסוכים מסחריים שונים.

בין שאר הנושאים המצויים במחלוקת בין הצדדים, קיימת נישה ייחודית, הנוגעת לקבלת החלטות עסקיות שונות הפוגעות ומקפחות את מיעוט בעלי המניות, וזאת כטקטיקה לבצר את השליטה בידי בעל המניות בעל ההחזקה הרבה יותר (או קבוצת בעלי מניות הרוב).

בפסיקה נקבע, כי החלטות שנויות במחלוקת שעשויות להיחשב כהחלטות מקפחות כוללות, בין היתר, החלטות הקשורות להזרמת הון כמפתח לדילול בעלי מניות המיעוט, אי-אישור החלטות עסקיות שונות, סגירת פרויקטים חרף עמדת יתר בעלי המניות, עסקאות עם בעל השליטה בניגוד להחלטת בעלי מניות המיעוט, שינוי והחלפת יועצי מפתח, פגיעה באנשים "מטעם המיעוט" המועסקים בחברה (התעמרות ופיטורים) וכיוצא באלה.

ההוראות החוקיות, יחד עם הפסיקה שהולכת ומתפתחת בישראל, מעניקות לבעלי מניות המיעוט כלים שונים להגן על זכויותיהם במקרי קיפוח.

אחד מהכלים המרכזיים בו עושים בעלי המניות שימוש תדיר, קבוע בסעיף 191(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שכותרתו "הזכות במקרה של קיפוח".

סעיף זה קובע, שככל ואחד מענייני החברה מתנהל בדרך שעלולה לעלות כדי קיפוח בעלי מניות, ואף אם יש רק חשש מהותי שכך יהיה, בית המשפט רשאי לתת הוראות למניעת הקיפוח או להסרתו.

האם בעלי המניות ראו בעצמם "שותפים"?

התכלית הידועה של סעיף 191(א) לחוק החברות, היא לספק מענה למצבים שבהם התנהלות הרוב גורמת לפגיעה בחלוקה ההוגנת של פירות הפעילות העסקית בין בעלי המניות בחברה, למשל, על ידי התנהלות שלא לטובת החברה ושאיננה לטובת כלל בעלי המניות, אלא ל"הגדלת העוגה" לפי אינטרסים אחרים.

כך, גם קיפוח מיעוט בחברה נגרם תכופות בשל חלוקה לא שוויונית של כוח ושל סמכות בין בעלי המניות. 

ברור שלא כל מחלוקת מעידה על קיפוח מכוון. התנגשויות בין תפיסות עולם עסקיות או החלטות מסחריות הן חלק בלתי נפרד מהעולם העסקי.

אי לכך, לאורך השנים הפסיקה שרטטה קווים רבים לקיומו (או להעדרו) של קיפוח מיעוט בחברות, והגדירה מבחנים שונים שיש לבחון בכל מקרה ומקרה, לפי הנסיבות.

אחד המבחנים הוא "מבחן הציפיות הלגיטימיות" של בעלי מניות המיעוט שנפגעו, כלומר האם אופי החברה היה יכול להשפיע על ציפיותיהם.

במבחן זה עושה בית המשפט שימוש בעיקר כשמדובר בחברות שהן "מעין שותפות", וכשהצדדים ייסדו את החברה מתוך ראייה שהם "שותפים" גם אם חלוקת המניות לא הייתה 50-50.

קיפוח בעל מניות המיעוט על ידי פיטוריו מתפקידו בחברה מצד בעל מניות הרוב 

לאחרונה דן בית המשפט העליון בהליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעניין חברת כיד המלך עדי בע"מ [מראה מקום: ע"א 2786/18 יוסי בכר וסלטי כיד המלך (2006) בע"מ נ' מרדכי קופרלי ואח' (30.12.2021)]

בתמצית אציין, כי המדובר בחברה שנוסדה כתוצאה מרכישה של חברת סלטים ("חברת הסלטים") באמצעות מימון הרכישה על ידי חברה לייצור תוצרת חקלאית ("החברה הרוכשת"), שהינה גם בעלת קשרים (בשל הבעלות המשפחתית והזהות של בעלי המניות בחברות) עם רשת הסופרמרקטים "כל בו חצי חינם".

הוסכם, כי החברה הרוכשת תממן את העסקה ואת כל הפעילות של העסק המשולב, וכי בעל המניות שמוכר את חברת הסלטים, ביחד עם שניים מבני משפחתו, יועסקו בתפקידים הבכירים ביותר בחברה החדשה. החלק של חברת הסלטים הועמד על 48% מהמניות והיתר, 52%, בידי החברה הרוכשת.

כשש שנים לאחר מכן החברה נקלעה לקשיים כלכליים שחייבו הזרמה מיידית בסכום של כ-2 מיליון שקלים לטובת הבראתה. בעלי מניות הרוב ביקשו מבעלי מניות המיעוט להתחלק בהוצאה, ובעלי מניות המיעוט סירבו בטענה שהוסכם מראש שהם לא יממנו את פעילות החברה אלא רק יכהנו בה בתפקידים בכירים.

בתגובה, בעלי מניות הרוב נקטו בצעדים חד צדדיים שכללו את פיטורי אנשי "חברת הסלטים" ודילול מניותיהם מ-48% לפחות מ-1%.

בעלי מניות המיעוט הגישו לבית המשפט תביעה מכוח עילת הקיפוח, כאשר לטענתם בעלי מניות הרוב כפו על החברה תנאי מסחר בלתי סבירים , במסגרת ההתקשרויות עם חברות קבוצת "חצי חינם" תוך הסטת רווחי החברה לחברות אחרות, ובכך קיפחו את זכויות בעלי מניות המיעוט.  בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם של בעלי מניות המיעוט לקיפוח, וקבע כי על בעלי מניות המיעוט להעביר לבעלי מניות הרוב את מניותיהם בחברת הסלטים, מבלי שתשולם להם תמורה כלשהי בעבורן.  

בית המשפט העליון (בהרכב של השופטים ע' גרוסקופף, ע' ברון וג' קרא) הפך את ההחלטה. בערעור נקבע כי עילת הקיפוח הוכחה והוחלט שהסעד הראוי להסרת הקיפוח יהיה ברכישת מניות המיעוט בידי הרוב בעבור סכום של כמיליון ₪. 

מהות הקיפוח

בית המשפט העליון מצא את עילת הקיפוח בצעדים שננקטו על ידי בעלי מניות הרוב מרגע פרוץ הסכסוך. ניתוח ההסכמות בין הצדדים להתקשרות המשותפת הוביל למסקנה שהם ראו אחד בשני בתור "שותפים".

זאת, למרות שצד אחד מימן את רכישת החברה והפעלתה, והכתיב את מדיניותה הכלכלית והעסקית, בעוד שהצד השני היה אמון על הניהול השוטף ללא נשיאה בעלויות מימון.

עצם העובדה שבעלי מניות המיעוט לא היו "מועסקים על ידי החברה" אלא "שותפים" מכוח ההסכמה הבסיסית, היא זו שהטתה את הכף לטובתם. נקבע, כי הייתה ציפייה מצד בעלי מניות המיעוט שהחברה תמשיך באותו האופן גם בעתיד. כלומר, שהם לא יידרשו לשאת במימון מכיסם גם אם החברה תיכנס לגירעון.

בית המשפט העליון קבע, כי הציפיות הללו הופרו בשני מקרים – פיטורי המנכ"ל ומנהל הייצור (כולל הרחקה פיסית), ודילול אחזקותיהם לאחר שלא הסכימו לשאת בעלויות להבראת החברה.

בפסק הדין נקבע, כי שני הצדדים היו מודעים לתנאי ההתקשרות, שנאמר, "כל אחד מהצדדים הרוויח דבר מה, שאחרת לא היו מתקשרים זה עם זה". ההסכמות עמדו בעינן וקוימו לאורך כל השנים לפני פרוץ הסכסוך והצעדים החד-צדדיים ננקטו רק בעקבות חילוקי הדעות לגבי המשך הפעילות.

מתי מבצעים רכישה כפויה?

כפי שבדרך כלל קורה במצבים של אובדן אמון בין בעלי המניות בחברה שהיא "מעין שותפות", גם בעניין כיד המלך עדי בע"מ, נקבע כי יש לבצע "רכישה כפויה".

כלומר, המצב של קיפוח המיעוט מחייב לפרק את השותפות בין הצדדים, ולחייב את אחד מהצדדים לרכוש את חברו לפי הערכת שווי.

בהתאם לנהוג בפסיקה, הצעד המקפח הוא זה שמחויב, בד"כ, ברכישה הכפויה, וכך היה גם הפעם.

ההכרעה נעשתה על בסיס חוות הדעת של הצדדים, ונקבע כי שווי החברה לחלוקה יעמוד על כ-2 מיליון שקלים. היות שבעלי מניות המיעוט החזיקו ב-48% מהמניות, הוחלט כי הם יירכשו בכפייה על ידי בעלי מניות הרוב בסכום של כ-960,000 שקלים.