קיפוח בעל מניות מיעוט ומכירה כפויה של מניות

[מבוסס על פסק הדין שניתן בתיק ע"א  5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ ואח' , מיום 3.10.2021]

חברות אשר נמצאות בבעלותם של מספר בעלי מניות יכולות להיות הצלחה מסחררת אך גם קרקע למחלוקות. כאשר הסכסוך גורם לאובדן אמון בין בעלי המניות, ייתכן שלא יהיה מנוס מ"הפרדת כוחות" על ידי מכירה כפויה. כלומר, אחד מהצדדים ימכור מניותיו לצד השני וייצא מהחברה.

הסיפור "מסתבך" אם הבעלות איננה שווה ואם בעל המניות שבמיעוט טוען לקיפוח מצד הרוב. מהו קיפוח ומהן השלכותיו על המכירה הכפויה? להלן הסבר קצר, כולל דוגמה מפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, בעניין נכס מקרקעין בשווי עשרות מיליוני דולרים ביפו.

מהו קיפוח בעל מניות?

סעיף 191(א) לחוק החברות מגדיר את "עילת הקיפוח" כמצב שבו עניין מענייני החברה התנהל באופן שיש בו כדי לקפח את בעלי המניות (כולם או חלקם), או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו.

אירועים ומעשים שונים יכולים לעלות כדי קיפוח בעל מניות מיעוט כמו החלטות ניהוליות שהתקבלו כנגד תקנון החברה, דילול מכוון של מניות אחד הצדדים על מנת "לדחוק אותו החוצה", נטילת סיכונים כספיים שנויים במחלוקת, הכנסת חברי דירקטוריון ללא הסכמה, העסקת בני משפחה ועוד.

הסוגייה הופכת למורכבת שכן חוק החברות אמנם מגדיר את "עילת הקיפוח" אך באופן כללי בלבד. הספרות והפסיקה נדרשו פעמים רבות לבחון את רוחב יריעתה של העילה. עילת הקיפוח מוגדרת לרוב כ"הוראת מסגרת" שמאפשרת התאמות דין ו"גמישות" לבית המשפט. בפסקי דין רבים נקבע  ש"קיפוח" הוא עוול שנגרם לבעל מניות או פגיעה בציפייה הסבירה שלו.

חשוב לזכור כי קיפוח לא מבטא כל מצב של חילוקי דעות בין הרוב למיעוט. יתרה מזו ובמיוחד בחברות פרטיות, בתי המשפט נוקטים בזהירות בכניסתם לסבך ענייניה הפרטיים של החברה (מה שנקרא גם "כלל השיקול העסקי").

לא רק הגדרת הקיפוח גמישה – גם סל הפתרונות הוא רחב

כשם שהגדרת המושג "קיפוח" היא לא חדה וחלקה, כך הפתרונות המשפטיים אינם מנויים על רשימה סגורה וברורה.

כאשר בית המשפט בוחן טענת קיפוח מצד בעל מניות מיעוט, יש לו גמישות רבה בהגעה לפתרון שהוא רואה בתור הנכון והצודק ביותר. שנאמר, "ארגז כלים מגוון המאפשר לו לעצב 'בתפירה ידנית' את הפתרון ההולם את נסיבות המקרה".

חוק החברות קובע שסמכות בית המשפט לתת סעד מתקן לקיפוח הינה רשות ולא חובה. דהיינו, ההכרה בקיפוח איננה "חותמת גומי" בדרך לפתרון משפטי. דוגמה שכיחה היא במקרים בהם בעל המניות המקופח פנה לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים או נהג בחוסר תום לב. הפסיקה והספרות שרטטו לאורך השנים סעדים רבים ומגוונים כפתרונות לקיפוח בעלי מניות. למשל:

  • סעדים קטנים ומינוריים כמו מסירת מידע או עיון במסמכים.
  • ביטול החלטות של האסיפה הכללית או אורגן בחברה.
  • מינוי בעלי תפקידים בחברה מטעם בית המשפט.
  • עריכת שינויים שונים בתקנון החברה.
  • פיצויים לקופת החברה או לבעלי המניות המקופחים.
  • חלוקת רווחים או חלוקת דיבידנדים.
  • מכר כפוי של מניות החברה בין הצדדים או בהתמחרות.
  • פירוק החברה במקרים קיצוניים.

שימו לב שבית המשפט לא מחויב בהענקת הסעד המבוקש. בעלי מניות שחשים מקופחים צריכים לשקול את צעדיהם היטב (מומלץ עם קבלת ייעוץ משפטי). עליהם להיות מודעים לזה שהם עלולים להישאר בלי מניות ורק עם שוויין היחסי, או לחילופין להידרש לקנות את מניות חבריהם לפי מחיר שייקבע בבית המשפט.

מכירה כפויה

מכירה כפויה היא סעד שהוכר כ"דרך המלך" במצבים של "מבוי סתום" ו"אובדן אמון" בין בעלי המניות. בפסיקה נקבע כי זהו "הסעד המרכזי להסרת קיפוח ואובדן אמון" וכי הוא מהווה "מנגנון פשוט… המאפשר לקבוע מי מהצדדים יהיה בעל השליטה לאחר הרכישה הכפויה".

בתי המשפט ניסחו לאורך השנים את השיקולים המרכזיים לסעד של מכירה כפויה וביניהם מידת הקיפוח, תום הלב וניקיון כפם של הצדדים המעורבים, שיקולי צדק, נכונות של צד אחד (לפחות) לפתור את המחלוקת בפשרה ושלום, חישובי תועלת מול נזק לכל אחד מהצדדים, היקף האחזקות וגובה ההשקעה, נזקים שעלולים להיגרם לצדדים שלישיים, זיקה לחברה ולתחום עיסוקה, פערי כוחות כלכליים, פערי כוחות במישורים אחרים ועוד.

הנכס ביפו והמכירה הכפויה

דוגמה למכירה כפויה לאחר הכרה בטענת קיפוח קיבלנו לאחרונה בבית המשפט העליון שנדרש לדון במספר ערעורים שבמרכזם נכס יקר ביפו.

הערעורים נגעו לקיפוח בעל מניות מיעוט, בסכסוך בין שתי חברות שהחזיקו בנתחים שונים בנכס בשיעורים של 80% מול 20%. החברה בעלת 20%, שתיקרא כאן למען הנוחות "חברת המיעוט", טענה לקיפוחה על ידי חברת הרוב.

בית המשפט המחוזי הכיר בטענת הקיפוח ונקבע כי הסעד לפתרון הסכסוך יהיה במכירה כפויה של מניות המיעוט ורכישתן על ידי הרוב. חברת המיעוט ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון אך ערעורה נדחה.

בעל מניות מיעוט והתנהלות בחוסר תום לב

בית המשפט העליון קיבל את קביעות בית המשפט המחוזי בדבר הקיפוח ובדבר ההחלטה לחייב את בעלת מניות המיעוט למכור מניותיה. בין השאר נמתחה ביקורת חריפה על חברת המיעוט באשר להתנהלותה בתפעול החברה ובחוסר תום לבה כפי שנבע מצעדיה.

הודגש למשל כי לאחר שהתקבלה בבית המשפט המחוזי ההחלטה על המכירה הכפויה, וכאשר התהליך כבר הגיע כמעט לישורת האחרונה, חברת המיעוט הגישה ערעור שבו היא "וויתרה" על הסעד שניתן לה. בערעור הנ"ל היא טענה כי היא "מסתפקת" בסעדים שניתנו עד שלב זה (תיקון ספרי חברה ומתן חשבונות), וכי ה"וויתור" על המכירה הכפויה נועד להביא לסיום ההליך לאלתר.

אלא מאי, חוסר תום ליבה התגלה כאשר לאחר "הוויתור" היא הגישה ערעור חדש שבו ביקשה לפתוח שוב את טענת הקיפוח ולקבוע את אחד משני הפתרונות הבאים – רכישת מניות הרוב על ידה או חלוקה בעין של הנכס.

במילים אחרות, התברר שחברת המיעוט לא "הסתפקה" או "וויתרה", ובטח שלא רצתה "לסיים את ההליך לאלתר". נהפוך הוא, היא התכוונה לפתוח את המחלוקת רגע לפני שבית המשפט המחוזי קובע את שיעור התמורה בעבור המניות.

בית המשפט העליון הגדיר זאת בתור "התנהלות מוקשית" שנגועה "בחוסר תום לב דיוני". בפסק הדין נקבע שהסעד הנכון למכירה כפויה של מניות המיעוט הוא הראוי בנסיבות המקרה. בין השיקולים שעמדו על הפרק ניתן לציין למשל:

  • פערי כוחות משמעותיים ברמה של 80% מול 20%.
  • פערים עצומים בהשקעה בחברה לאורך השנים (חברת המיעוט לא השקיעה אפילו שקל אחד לאורך השנים).
  • חברת המיעוט ומנהלה נקטו בצעדים שונים לפגוע בחברה ואף סיכלו תהליכים תקינים של קבלת החלטות.
  • חברת המיעוט ביקשה להתיש את הצד השני עם הליכים משפטיים.

"מסקנתו של בית משפט קמא כי יש לבצע את ההיפרדות בדרך של מכירה כפויה של מניות המערערת לידי המשיבים, הייתה אפוא מסקנה מתבקשת, שלא לומר נדרשת", נקבע בפסק הדין.

לסיכום,

חוק החברות מקנה לבעלי מניות במיעוט כלים שונים למצבים שבהם הם חשים מקופחים מצד הרוב. הפסיקה שרטטה סעדים שיכולים לסייע וברור שבעל מניות המיעוט לא חייב להרים ידיים אם הוא סבור שהצדק עמו.

מצד שני, כפי שניתן לראות מפסק הדין הנ"ל, בעל המיעוט יכול לצאת עם חצי תאוותו מההליך. הליכים משפטיים הנוגעים לקיפוח בעלי מניות צריך להתנהל בשום שכל, לאחר ניתוח מעמיק של הדברים ותוך צפיית פני עתיד לפי כל התרחישים האפשריים.

משרד עורכי דין ניב, בידרמן ושות' מעמיד לרשותכם מחלקה מסחרית בעלת ניסיון עשיר בייצוג בעלי מניות בסכסוכים עסקיים. משרדנו מתמחה בתיקים מסוג זה הן במסגרת התדיינות בערכאות והן באמצעים משפטיים אחרים היכולים – בהתאם לנסיבות – לחסוך את ההגעה לבית המשפט.

שיתוף המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

מאמרים נוספים

צרו איתנו קשר

אנחנו פה עבורך!

נשמח לעמוד לרשותך, ביחד עם הצוות המוביל של משרדנו, וללוות אותך באופן צמוד, מקצועי וקשוב לאורך כל ההליך המשפטי שלך.
לתיאום פגישת ייעוץ, כל שעליך לעשות הוא לפנות אלינו בטלפון או על ידי השארת פרטיך ואנו נחזור אליך בהקדם.

השאר פרטים

דילוג לתוכן