פרמיות פוליסות הרכב מתומחרות על פי חישוב סטטיסטי של הסיכוי לקיומו של מקרה ביטוח כמו תאונה. לכן, כאשר אדם רוכש את הפוליסה הוא משלם לפי מאפייני הנהג שהגדיר לחברת הביטוח. במאמר זה נסקור בהרחבה את פסק הדין וחשיבותו בפירוש חוק הביטוח.
המקרה הנדון
במקרה שהגיע לכותלי בית המשפט נבחנת שוב השאלה האם במקרה שבו פוליסת רכב (מקיף או צד ג') כוללת מגבלת גיל לנהג, בעל רכב שאפשר לנהג צעיר יותר יוכל לממש את הכיסוי הביטוחי אם נגרם נזק לרכבו או לרכב אחר. האם מדובר בהחמרת סיכון, המוזכרת בסעיפים17, 18 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981?
נסיבות המקרה הן – בעל פוליסה מעוניין לקבל פיצוי מלא או חלקי לנזק שנגרם לרכב למרות שהתיר לנהג צעיר העובד תחתיו (בן 23) לנהוג ברכב שבו פוליסת הביטוח הוגדרה לנהגים מגיל 30 ומעלה. וצעיר זה ביצע תאונה. חברת הביטוח סרבה לשלם משום שלטענתה מדובר בהחמרת סיכון, דבר המצדיק את שלילת הזכות לתגמולי ביטוח.
סוגיה זו נדונה קודם לכן, אך הפעם בית המשפט העליון הפך החלטה שניתנה אך לפני שנה על ידי הרכב אחר של בית המשפט העליון.
הנימוקים שניתנו בערעור להצדקת תשלום תגמולי הביטוח לבעל הרכב:
על פי פירוש שניתן לתת לחוק חוזה הביטוח סעיפים 17–18 קיימים מקרים שבהם ניתן לשלם למבוטח תשלומי ביטוח "מופחתים ויחסיים" גם אם לא עמד בחוזה שכרת עם חברת הביטוח במלואו.
במקרים אלה החוק מפריד בין שתי סיטואציות: הראשונה – שההפרה התבצעה לפני שנכרת חוזה הביטוח (דהיינו שכוונת המבוטח הייתה לתת לנהג צעיר יותר לנהוג ברכב) והשנייה – שההפרה בוצעה לאחר שנכרת.
השימוש בסעיף 17 אינו רלוונטי לדעת שופטי בית־המשפט העליון בענייננו משום ש: "חוזה הביטוח נכרת על בסיס הידע שהיה מצוי בידי הצדדים במועד כריתתו, ולפיו הם בחרו להקצות את הסיכונים ביניהם. לעומת זאת, סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח עוסק במצב שבו הקצאת הסיכונים שנעשתה בין הצדדים במועד כריתת החוזה השתבשה מהותית בשל אירוע חיצוני ובלתי צפוי, ולא במצב שבו המבוטח בעצמו בחר לשבש את הקצאת הסיכונים המוסכמת". (עמ' 21 בפסק הדין).
הנימוקים שניתנו להצדקת טענות חברת הביטוח לשלילת תגמולי הביטוח
חברת הביטוח, כפי שציינו לעיל, טוענת כי בוצעה פעולה רשלנית המחמירה את הסיכון לתאונה כאשר בעל הפוליסה נתן לנהג אחר לנהוג. בנוסף, לו בתי־המשפט יאפשרו קבלת תגמולי ביטוח בסיטואציה כזו, מחיר הפרמיות לכלל הנהגים יעלה, כיוון שהסיכוי הסטטיסטי להתקיימות מקרה הביטוח עולה.
בפסק הדין אוזכרו גם דינים שונים בעולם במקרים של החמרת סיכון. על פי הדין הצרפתי נשללו זכויות ביטוח מנהג שנהג בגילופין, וכן במקרה דומה למקרה הנדון, שבו אב נתן לבנו הצעיר לנהוג ברכב למרות שהפוליסה נרכשה לנהג בוגר בלבד[1] ולכן נשללה הזכות לקבלת תגמולי ביטוח כיוון שהדבר "מהווה חוסר תום לב"[2].
בגרמניה, שמקלה בדרך כלל ומאפשרת לקבל תגמול חלקי גם אם תנאי הפוליסה לא קוימו במלואם לפי עיקרון של פיצוי יחסי, תגמולי הביטוח מתבטלים אם המבוטח נהג בצורה שמגבירה את הסיכון במודע. למשל, אם נתן במכוון לנהג צעיר לנהוג ברכב שהפוליסה שלו מוגבלת לנהגים בגיל מבוגר יותר.
לעומת זאת, לו היה נהג צעיר נוהג ברכב ללא ידיעת בעל הפוליסה, לפי החוק הגרמני, היו מגיעים לו פיצויים חלקיים. במקרה הנדון, בעל הפוליסה קיבל לידיו את הפוליסה המלאה חמישה חודשים לפני קרות התאונה, ידע על מגבלות הגיל לנהג "ולא הסתייג ממנה" (כפי שנכתב בפסק הדין) ולכן לא מגיעים לו פיצויי הביטוח.
מדוע החוקים הנהוגים במדינות אחרות נסקרו בהרחבה בפסק הדין? זאת משום שהצעת חוק הביטוח נקבעה לאחר דיוני ועדה מיוחדת שהתבססה על הדין הקונטיננטלי, ולכן יש להעריך כי כוונת המחוקק הייתה לשמור על הלך רוח זהה בעת קביעת החוקים.
השלכות עתידיות על הפרשי הפרמיה ועלות הכיסוי הביטוחי
אחת הסיבות לפסיקת השופטים היא חשיבות שמירת הפרשי הפרמיה בין פוליסות ברמות סיכון שונות. לו חברות הביטוח יצטרכו לשלם למבוטחים שהעלו רמת הסיכון לקרות מקרה ביטוח בידיעה, מחירי הפוליסות יעלו, והדבר ישפיע על כלל המבוטחים.
השופטים הבינו בזמן אמת את השלכות הרוחב שעשויות להיות לפסק הדין והשפעתו לעתיד בתחומים רבים שצוינו בפסק הדין עצמו, "לרבות: שיקולי יעילות; התאמת המוצר הביטוחי למבוטחים; הכוונת התנהגות המבוטחים והשפעות על מחירי פרמיות הביטוח".
פסק הדין המעודכן ששינה למעשה פסק דין תקדימי קודם, ניתןכעת בהרכב של חמישה שופטים (המשנה לנשיאה (בדימ\') ח\' מלצר, השופט נ\' הנדל, השופט י\' עמית, השופטת ד\' ברק-ארז והשופט ע\' גרוסקופף) וסביר להניח שימשיך ויהווה תקדים למקרים דומים בעתיד.
[1] Cour de Cassation, Civ 2, 10-10.868 (07.04.2011) :ראו
[2] Cour (de Cassation, Chambre Civile 1er, 92.15-365 (16.03.1994)
