בוררות נחשבת לשיטה אפשרית וחלופית ליישובם של סכסוכים. בשיטה זו, מסכימים הצדדים במחלוקת לשטוח את טענותיהם ולהציג את עמדותיהם בפני בורר או בוררים (כבמקרים של בוררות זבל”א – זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד) ניטראליים, על מנת להגיע להכרעה בסכסוך בדרך מהירה, זולה, דיסקרטית ויעילה. היתרון הבולט הראשון של הליכי בוררות על ההליכים הרגילים הוא משך הזמן הקצר הנדרש מפתיחת ההליך ועד לסיומו, השלב בו את הצדדים לדרכם עם הכרעה. יתרון בולט נוסף טמון בכך כי באפשרות הצדדים המתדיינים לתחום את גבולות סמכותו של הבורר, ואף לקבוע האם יהיה עליו לנמק את הכרעתו לאחר שניתנה. יתרון נוסף להליכי הבוררות הוא הדיסקרטיות שמלווה אותם – בניגוד להליכים בבתי המשפט (שבהם ברירת המחדל היא פומביות הדיון ופסק הדין), הליכי הבוררות מתנהלים ללא פרסום, ובמקרים בהם לא תינתן הסכמתם של הצדדים הנוגעים בדבר, לא יופיע כל פרסום שהוא, לא הנוגע לקיומם של ההליכים או הדיונים עצמם ולא הנוגע לטיבה של הכרעת הבורר. היתרון הבולט האחרון של הליכי בוררות על ההליכים המשפטיים הוא גמישות זהותו של הבורר – כל אדם יכול לשמש כבורר בהליכים, והוא אינו חייב להגיע מתחום העיסוק במשפט.