בסוף השבוע האחרון פורסמה כתבה מצערת באתרי החדשות השונים על מותו של תינוק, בסמוך ללידתו, בלידת בית שהתקיימה באחד המתחמים המרוחקים בגוש עציון, בליווי של דולה. פרטי האירוע מעוררים תהיות קשות לגבי אחריותה של הדולה ומחדדים את מספר שאלות משפטיות ומוסריות: האם ניתן להטיל אחריות משפטית על דולה שליוותה לידת בית שהסתיימה במוות של היילוד? מהן זכויות ההורים השכולים לפיצוי במקרה כזה?
פרטי האירוע מעוררים תהיות קשות – הלידה בוצעה במתחם מבודד שהקשה מאוד על הגעת כוחות הצלה במקרה הצורך, והתינוק אכן נזקק להחייאה ממושכת עד שפונה לבית החולים, שם נקבע מותו. עולה השאלה האם הדולה, שלקחה על עצמה את הליווי וההשגחה על הליך כה מורכב ורגיש, נהגה ברשלנות או באופן לא מקצועי שתרם לתוצאה הקטלנית.
כדי לקבוע זאת, יש צורך לבחון את נסיבות המקרה לעומק – החל מההכשרה וההסמכה של הדולה, דרך השיקולים בבחירת מיקום הלידה, ועד לאופן התנהלותה ברגעי המשבר הקריטיים. אם יימצא כי פעלה ברשלנות או הפרה את חובת הזהירות המוגברת החלה עליה, עשויה הדולה למצוא את עצמה נתבעת בגין הנזקים הנוראיים שנגרמו למשפחה.
גם אם לא תוכח רשלנות ברורה, עדיין עומדת להורים עילת תביעה אפשרית מכוח דיני הנזיקין או דיני החוזים. העובדה שהדולה לקחה על עצמה את האחריות המלאה על הליך הלידה, מטילה עליה חבות משפטית כבדה לתוצאותיו, גם אם ניסתה לפעול כמיטב יכולתה. הבחירה במיקום מבודד לקיום הלידה, גם אם נעשתה בהסכמת היולדת, עלולה להיחשב כנטילת סיכון בלתי סביר מצד הדולה.
בהנחה שאכן תוטל אחריות על הדולה, נשאלת השאלה מהו הפיצוי המגיע להורים על האובדן הנורא והבלתי הפיך שספגו. מדובר במקרה קיצוני וטראגי במיוחד של נזק לא ממוני – פגיעה נפשית ורגשית עמוקה שאין דרך לכמת אותה. לצד זאת, נגדעה גם תוחלת חייו של התינוק, על כל ההזדמנויות והאפשרויות הגלומות בה. בתי המשפט נדרשו בעבר לסוגיות דומות של רשלנות רפואית שהובילה למות יילוד או עובר, ונקבעו פיצויים משמעותיים להורים בגין עוגמת הנפש הקשה והסבל הרב שנגרמו להם.
בפסיקה המשפטית ישנם תקדימים לפסיקת פיצויים גבוהים במיוחד להורים שאיבדו ילדם עקב רשלנות רפואית, ובמקרה הטרגי הזה הסכומים עשויים להיות אף יותר משמעותיים, על מנת להביע את הסלידה והכאב העצום של החברה כולה אל מול התוצאות הקשות.
נקודה חשובה נוספת לדיון היא סוגיית האוטונומיה של היולדת. כל אישה רשאית לקבל החלטות על אופן הלידה שלה, גם אם הן כרוכות בסיכון מסוים. השאלה היא היכן עובר הגבול, ומתי מחויבים אנשי המקצוע להתריע בתוקף מפני סכנות ולסרב לבצע פרוצדורות שנראות להם מסוכנות מדי. בחינה זהירה של הנושא דרושה על מנת לאזן בין זכות האישה על גופה, לבין החובה למנוע סיכונים בלתי סבירים.
לסיכום, אובדן החיים של תינוק בלידת בית הוא טרגדיה קורעת לב, שמחייבת בחינה מדוקדקת של כל ההיבטים המשפטיים והמוסריים. אם אכן נמצא כי התנהלות הדולה תרמה לתוצאה הקטלנית, היא עשויה לשאת בחבות כבדה לפצות את ההורים על נזקיהם הנפשיים העצומים וסבלם הבלתי נתפס.
עם זאת, יש להביא בחשבון גם את סוגיית האוטונומיה של היולדת ורצונה הלגיטימי לבחור את חוויית הלידה הרצויה לה. גם אם הבחירה בלידת בית כרוכה בסיכון מוגבר, עדיין מדובר בזכות בסיסית של כל אישה על גופה. עם זאת, במצבים קיצוניים כמו המקרה הנוכחי, נראה כי על הדולה והגורמים המטפלים מוטלת חובה מוסרית ומקצועית להתריע ולמנוע סיכונים מופרזים.
המסקנה המתבקשת היא שיש להגביר את הפיקוח והבקרה על תחום הדולות בכלל, ועל לידות הבית בפרט. קביעת קריטריונים מחמירים להכשרה ולהסמכה, לצד הסדרה ברורה של הפרוטוקולים וכללי הבטיחות הנדרשים, חיוניים על מנת למנוע ככל הניתן הישנות של מקרים טראגיים דומים בעתיד. בד בבד, נכון יהיה להגביר את המודעות הציבורית לסיכונים הכרוכים בלידות בית בתנאים לא מבוקרים, על מנת לאפשר לנשים ולבני זוגן לקבל החלטות מושכלות בנושא כה גורלי.
מעל לכל, נותר רק להשתתף בצערם העמוק של ההורים השכולים, שחייהם לעולם לא יהיו עוד כשהיו. המערכת המשפטית נדרשת לעשות כל שביכולתה כדי להעניק להם מעט תנחומים ומזור, ולהבטיח שהאחראים למחדל יועמדו לדין. אולם שום פיצוי או הרשעה לא ימחו את הכאב והאובדן, ואת החלל העצום שנפער בחייהם. יהי זכרו של התינוק הזעיר ברוך, ותצא מהמקרה המזעזע הזה לפחות נחמה כלשהי, בדמות שיפור הנהלים והבטיחות בתחום כה חשוב ורגיש.
