מה דינה של ערבות בנקאית אוטונומית, אותה מבקשת רשות מקומית לממש, כאשר למוסר הערבות, חברה שזכתה במכרז, יש טענות לאי קבלת כספים? האם בית המשפט ימנע את מימוש הערבות עוד קודם לניהול ההליך המשפטי בטענות הצדדים או יאפשר את חילוט הערבות?
לאחרונה הובאה שאלה זו לדיון בבית המשפט המחוזי בתיק ת.א. (מרכז) 30500-01-19 בני וצביקה בע”מ נ’ החברה הכלכלית שהם בע”מ.
בבקשה שהגישה חברת בני וצביקה בע”מ (המבקשת), למנוע מהחברה הכלכלית שוהם (החברה הכלכלית) לחלט ערבות בנקאית ששימשה כערבות ביצוע בפרויקט פיתוח תשתיות.
חברת בני צביקה בע”מ (חברת צביקה) השתתפה במכרז שפרסמה החברה הכלכלית שוהם בע”מ (חברה הנמצאת בבעלות מלאה של המועצה המקומית שוהם), זכתה בו וחתמה על הסכם במהלך שנת 2016.
כחלק מתנאי המכרז וההסכם, הנוגע לפרויקט לביצוע עבודות פיתוח ותשתיות באיזור התעשיה הצפוני בשוהם, מסרה חברת צביקה ערבות ביצוע להבטחת העבודות שהתחייבה לבצע על פי ההסכם.
עם הזמן התגלעו בין הצדדים מחלוקות והחברה הכלכלית ביקשה לחלט את הערבות הבנקאית.
חברת צביקה טענה, כי היא סיימה את העבודות, כי יש למסור לידיה את הערבות, וכי עליה להנפיק ערבות חלופית נמוכה בסכום כמתחייב על פי תנאי המכרז. עוד טענה, כי החברה הכלכלית מעכבת לה סכום של 7 מיליון ₪ המגיעים לה מכוח עבודותיה. אלא שהחברה הכלכלית מסרבת להשיב את הערבות הבנקאית, מעמידה תנאים סחטניים (כדוגמת דרישה לחתום על כתב סילוק טענות) ופועלת בניגוד למהות שלשמה נמסרה הערבות, קרי הבטחת ביצוע העבודות.
לטענת חברת צביקה, מאחר והעבודות הסתיימו, הרי שאין זכות לחברה הכלכלית להמשיך ולהחזיק בערבות עצמה.
חברת צביקה אף ביקשה להסתמך על ראיות כתובות, שלטענתה מהוות ראייה חותכת לסיום העבודה על ידה, ועל כן לא ניתן לטענתה לחלט את הערבות.
מנגד, טענה החברה הכלכלית, כי הזכייה במכרז הייתה אקט של תכסיסנות ותרמית, הפרה של תנאי המכרז, שכן העבודות בוצעו על ידי קבלן אחר, המסובך בכתבי אישום פליליים חמורים (וברור כי אותו קבלן לא עמד בתנאי הסף של המכרז) ולא על ידי חברת צביקה. כמו כן נטענו טענות של עשיית עושר שלא במשפט. על פי תנאי המכרז נקבע כי קיים מנגנון בהסכם, לפיו קבלן שיעביר את העבודה כולה או חלקה, ישולם לו סכום הנמוך יותר מהתמורה שהוסכמה.
מבחינת הפן המשפטי, נטען, כי מניעת מימוש הערבות הבנקאית הוא סעד חריג הניתן במקרין חריגים וקיצוניים, , בהן מבקש מימוש הערבות פועל בחוסר תום לב – וזאת, על פי טענת החברה הכלכלית לא מתקיים בענייננו.
לאחר חקירת מצהירים, בית המשפט (כב’ סגן הנשיא, השופט יעקב שפסר) פסק, כדלהלן:
- כותרת הערבות שנמסרה הוכתרה במלים “ערבות בנקאית אוטונומית“, ועל פי ההסכם התחייבה חברת צביקה למסור ערבות אוטונומית, ולא ערבות רגילה.
- ערבות בנקאית אוטונומית מהווה ערבות עצמאית המנותקת מעסקת היסוד. משמעה כי על הבנק לכבדה בהיותה ערבות עצמאית הנפרדת מהעסקה שעל בסיסה ניתנה הערבות. זאת הלכה שרירה וקיימת המגובה בפסיקת בית המשפט העליון, ונועשה לאפשר חיי מסחר תקינים (ע”א 5717/91 מליבו ישראל בע”מ נגד אז-דז טרום (1973) בע”מ (בפירוק) ואח’, פ”ד נ‘(2), 685, 699).
- הערבות הבנקאית איננה קשורה בעסקת היסוד שבין הצדדים, אלא רק במקרים נדירים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות, או שהתנהגות הנערב חמורה, כגון מעשה מרמה, יינתן צו לעיכוב מימוש הערבות. רק מרמה חמורה מצד מחזיק הערבות אשר לא מילא כלל את חיוביו עפ”י ההסכם, מצדיקה הוצאת צו. באותו עניין חברת צביקה לא הצליחה להניח תשתית ראייתית, לפיה החברה הכלכלית נקטה במעשי מרמה.
- בית המשפט השתכנע, כי מחצית מהעבודות בוצעו על ידי קבלן אחר, בניגוד לטענת חברת צביקה, ועל כן קיים ספק שיהיה צורך לברר, אם חברת צביקה פעלה על פי תנאי המכרז.
- הטענה כי החברה הכלכלית חייבת לשלם לחברת צביקה סך של כ-7 מלש”ח אינה מעלה ואינה מורידה מעצם קיומה של הערבות “אוטונומית”, עצמאית מהחבויות שבעסקת היסוד, והיא אינה תלויה, למעשה, במערכת היחסים שבין הצדדים לה. על כן אין גם למנוע מהמחזיק בערבות להתעכב ממימושה, בטענות הנוגעות למערכת היחסים הקשורה לעסקת היסוד (בר”ע 239/80 יוטבין בע”מ נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(2), 335; ע”א 3130/99 שובל הנדסה ובנין (1988) נ’ י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע”מ הנ”ל [פורסם בנבו], רע”א 4256/93 שיכון עובדים בע”מ נ’ ארז תעשיות בניה בע”מ, פ”ד מח (1), 450).
- משמדובר במחלוקת כספית בעיקרה בין הצדדים ומשלא נטען שלא יהא בכוחה של החברה הכלכלית להשיב את הסכום שחולט, אם וככל שתזכה חברת צביקה בתביעתה, הרי שגם מאזן הנוחות נוטה לזכות החברה הכלכלית/
כמובן, שאין בחילוט הערבות כדי לקבוע עמדה כלשהי בנוגע לתוצאה הסופית של התביעה, אשר במהלכה ידונו במחלוקות הצדדים.