מקרים רבים יכולים לעלות כדי לשון הרע בעבודה. כך לדוגמה מעסיק שמפיץ פרסומים שיפגעו בסיכויי עובד שפוטר/שהתפטר למצוא משרה חדשה, עובד שעזב ומוציא את דיבת המעסיק הקודם ואפילו רק "לכלוכים" בין עובדים שפוגעים בשם הטוב.

מצד שני ברור שלא כל "שיחת עובדים" או "ביקורת חריפה" עולות כדי לשון הרע המצדיקה פיצוי. יחסי עבודה הינם דינאמיים, תוססים ועמוסים ברגשות, אינטריגות ובפוליטיקה ארגונית.

תביעות לשון הרע בעבודה עוסקות בדיוק במתח החמקמק הזה שבין המותר לאסור באמירות הקשורות למקום העבודה. מצד אחד הגנה על שמם הטוב של העובדים ומצד שני אווירה של פתיחות ושקיפות (והימנעות מתופעה של "משפוט" יתר של יחסים בין-אישיים בעבודה).

בית הדין הארצי לעבודה התייחס לכך לא פעם. למשל, "במערכת של יחסי עבודה קיימים גם ערכים נוספים שיש לקחתם בחשבון… הנובעים מהיותו של מקום העבודה מעין 'משפחה' מורחבת שחבריה שוהים זה עם זה שעות רבות מדי יום ואמורים להגשים יחד מטרות משותפות. מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שיתוף וגילוי מרביים" (ע"ע 46548-09-12).

סמכות בית הדין לעבודה

תביעות לשון הרע בעבודה נדונות בפני בתי הדין לעבודה ולא בבתי משפט אזרחיים "רגילים". הסוגייה הזו חשובה לא רק ברמה הטכנית אלא במישור המהותי.

העברת הסמכות העניינית לבית הדין לעבודה יצרה מצב שהקל מאד על הגשת תביעות לשון הרע בעבודה מעצם כך שאפשר פשוט לצרף אותן לתביעות שמוגשות ממילא בין עובדים למעסיקים (גם אם לשון הרע היא נושא משני בהליך). כמו כן, בבתי הדין לעבודה נהוגה גישה שונה וההתנהלות בהם דורשת ידע ייחודי וניסיון ספציפי.

מהי לשון הרע ומהי לשון הרע בעבודה?

חוק איסור לשון הרע מקדיש סעיף ייעודי למקרים שבהם לשון הרע (בעבודה ובכלל) יכולה לגרום לפגיעה בפרנסה. סעיף 3 לחוק קובע כי לשון הרע יכולה להיות כל פרסום שהיה עלול "לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".

כמובן שלא מדובר רק בסעיף הזה שכן לשון הרע בעבודה יכולה לעלות כדי הוצאת דיבה מבלי שהיא פוגעת בפרנסה ודי בכך שהיא פגעה בשמו הטוב של העובד/המעסיק/הלקוח/הספק.

לתביעת לשון הרע בעבודה יש מאפיינים ייחודיים שנעסוק בהם מיד, אך המבחנים וההגנות הבסיסיים לגביה זהים לכל תיק של הוצאת דיבה ואלה השלבים העיקריים:

1. האם אכן מדובר בפרסום כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע?
2. האם הפרסום היה "לשון הרע" לפי הגדרות החוק והפסיקה?
3. האם יש למפרסם הגנות מסוימות (כמו "אמת בפרסום" או היותו "פרסום מותר")?
4. מהו שיעור הפיצויים שראוי לפסוק לטובת הנפגע בהתחשב בנסיבות?

לגבי השלב הראשון, "האם מדובר בפרסום?", חשוב לדעת כי לפי החוק פרסום יכול להיות במגוון דרכים – בעל פה, בכתב, בהודעה וכו'. די בזה שאדם אחר נחשף לדברים והרי לפנינו פרסום הראוי לבחינה.

בשלב השני, "האם הפרסום הוא לשון הרע?", יש לבדוק איך הדברים היו יכולים להתפרש על ידי האדם הסביר והאם היה בהם כדי להשפיל, לבזות או לשים ללעג ולקלס. ככל שהתשובה חיובית, המפרסם/הנתבע יכול לנסות ולהתגונן.

הזכות לשם טוב היא זכות יסוד אך בדומה לכל זכות בסיסית היא לא עומדת בחלל הריק. לעתים קרובות מוצבת כנגדה הזכות לחופש ביטוי. בכדי לייצר את האיזון הראוי חוק איסור לשון הרע מעניק לנתבעים/למפרסמים מספר הגנות שהבולטות שבהן הן:

• פרסום מותר – לשון הרע שנאמרה במסגרת פרסום מותר המוגדר בחוק כמו לדוגמה בתלונה במשטרה, תלונה לרשות מוסמכת, פרוטוקול משפטי, ישיבת ממשלה וכדומה.
• אמת בפרסום – פרסום שהיה נאמן לאמת ושהייתה בחשיפתו "עניין ציבורי". אם ניקח את זה לתחום העבודה, אזי תלונה על עובד שגונב איננה בהכרח לשון הרע ככל שהגניבה אכן בוצעה (רצוי על בסיס הוכחות) והדיווח נעשה בפורום המתאים.  
• תום לב – פרסום לשון הרע בתום לב ובנסיבות שונות כמו לדוגמה במצבים כמו:
  • הגנה על עניין אישי כשר.
  • פרסום ללא ידיעה שהדבר עלול לפגוע בשמו הטוב של הנפגע.
  • פרסום שנעשה מתוך חובה חוקית, מוסרית או חברתית.

חשוב לציין שגם הנסיבות יכולות לקבל משקל. הלכה פסוקה היא ש"יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה" (ע"ע 46548-09-12).

הפיצויים בגין הוצאת דיבה בעבודה

בניגוד לתביעות נזקי גוף שבהן הדיון בנזק מבוסס על חוות דעת רפואיות והערכות לגבי הפגיעה בתעסוקה והטיפולים, בהליכי לשון הרע הפיצויים אינם דורשים הוכחת נזק. כלומר, לאחר שהתובע הוכיח את הפגיעה בשמו הטוב הוא רשאי לתבוע עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק ועד 100,000 שקלים אם תוכח "כוונה לפגוע".

הייחודיות של לשון הרע בעבודה לעומת הוצאת דיבה "רגילה" היא שבמקרים רבים קל לראות את הזיקה לפגיעה בעבודה. לדוגמה, פיטורין בעקבות לשון הרע, אובדן הכנסה בפני לקוחות פוטנציאליים וכדומה.

איך מגישים תביעת לשון הרע בעבודה ואיך מתמודדים עם תביעה שמוגשת נגדכם?

בין אם אתם הצד שנפגע ובין אם הצד שנטען שפגע, תביעת לשון הרע אינה עניין של מה בכך. מעבר לסכומים הגבוהים שמאפיינים את התביעות הללו, יש שהמחלוקת היא אמיתית ועמומה. למשל:

• האם הדברים הם באמת "לשון הרע" ולא רק "אינטראקציה" רגילה במקום העבודה?
• מה המרחק בין הוצאת דיבה לאמירת אמת והאם יש משמעות לזה שהמפרסם היה בטוח שהדברים נכונים ו/או שהם חייבים בפרסום?
• האם הדברים נאמרו מתוך "כוונה לפגוע" והאם הנפגע זכאי לכפל פיצוי?
• האם ייתכן שהדברים רק נאמרו בשעת כעס ולא משקפים את הדעה האמיתית?
• האם המפרסם התנצל על הדברים והעמיד אותם על דיוקם?
• מהו הדין לגבי דברים שקרו באמת אבל שפורסמו באופן לא ראוי (כמו למשל חשיפת הפרות משמעת מתוך הליך שימוע שנערך בפורום מצומצם)?

הטיפ הטוב ביותר הוא להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בנושא. אל תסתמכו על "עצות" מחברים או "טיפים" מבני משפחה.

רק ניתוח משפטי ומקצועי של הנסיבות, שכולל את הצלבת המקרה גם מול החוק וגם מול מקרים דומים שנדונו בפסיקה, יכול לסייע בבחירת נתיב הפעולה הראוי. האם להגיש תביעה, האם להגיע לפשרה מחוץ לערכאות והאם להיאבק בבית המשפט.

דוגמאות למקרים

מלצרית חויבה לשלם 25,000 שקלים למסעדה בה עבדה – בית הדין האזורי לעבודה בת"א קבע כי מלצרית תשלם למסעדה שבה עבדה פיצויים בסך 25,000 שקלים בעקבות הודעת ווטסאפ שנשלחה לקבוצה פרטית של כמה עשרות חברים ובה תמונה של סועדים בצירוף הכיתוב "שלשול נעים". אחד מהחברים בקבוצה יידע את בעלי המסעדה לגבי ההודעה, העובדת זומנה לשימוע ופוטרה ללא פיצויי פיטורין וללא הודעה מוקדמת. העובדת הגישה תביעה למיצוי זכויות על פי דיני עבודה (פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, שעות נוספות, חגים וכו') והמסעדה הגישה תביעה שכנגד בגין הוצאת דיבה. המלצרית זכתה אמנם לסכומים שונים בתביעתה, אך אלה נבלעו בסכום הפיצוי שנפסק בתביעה שכנגד: 25,000 ש"ח בתוספת 5,000 ש"ח הוצאות משפט.

מייל בתפוצה פנימית כלשון הרע – חברת תיירות חויבה בפיצוי בסך 27,000 ₪ (ועוד 6,000 ₪ הוצאות משפט) לעובדת שנסיבות פיטוריה תוארו במייל שנשלח בתפוצה רחבה לעובדים בארגון. בית הדין לעבודה קבע כי מדובר בלשון הרע ודחה את הגנות חברת התיירות. בכל הנוגע ל"אמת בפרסום" נקבע כי התוכן במייל נוסח באופן רשלני, חטא לאמת והציג את הדברים בהגזמה תוך ייחוס מעשים חמורים מעבר למה שבוצע. כך גם נדחה ניסיון לטעון כי הפרסום נעשה ב"תום לב" לשם הגנה על עניין אישי כשר. בית הדין קבע שאם חברת התיירות רצתה "לחדד את הנהלים" היא לא הייתה חייבת לעשות זאת "על גבה" של העובדת המפוטרת. למשל, היה אפשר לשלוח מייל שלא כולל את שמה הפרטי ונסיבות האירוע הספציפי.

סייעות ישלמו פיצוי לבעלת הגן לאחר הוצאת לשון הרע בפני אימהות – שלוש סייעות שהועסקו בגן ילדים הפיצו לשון הרע באוזני אימהות לילדים במקום וחויבו בפיצוי במסגרת תביעת לשון הרע שהוגשה כנגדן על ידי בעלת הגן והגננת הראשית. סכום הפיצוי הועמד על 27,000 שקלים בתוספת 6,000 שקלים הוצאות משפט.